ההיסטוריה של השתלות האיברים

עד לפני שנים לא רבות כל כך, השתלות איברים נראו כמו מדע בדיוני. היכולת לקחת איבר מאדם אחד ולהשתיל אותו באדם אחר, וכך להבריא אותו ממחלה שנחשבה עד אותה עת כבלתי ניתנת לריפוי – היא אולי ההישג המרשים ביותר של הרפואה המודרנית. בכתבה זו ננסה לסקור בפניכם את ההיסטוריה של השתלות האיברים, ואת ההישגים המרשימים שנעשו בתחום עד כה – עם מבט לעתיד.
 

קצת על השתלות איברים באופן כללי, ועל האיברים שניתן להשתיל כיום

השתלות איברים, במהותן, נשמעות כמו רעיון פשוט – לקחת איבר עובד ותקין מאדם בריא, או מאדם שמת באופן פתאומי אך חלק מאיבריו עוד פועלים ותקינים – ולהעביר לאדם חולה וחשוך מרפא שזקוק לאיבר בריא. עם זאת, רפואית מדובר בפרוצדורה מורכבת מאין כמותה, הן מבחינת הניתוח שצריך לבצע והן מבחינת ההתאמה המושלמת שצריך למצוא בין התורם לנתרם.
ישנם 2 סוגי השתלות שכיחים כיום – השתלה אוטולוגית שבה משתילים לחולה רקמות בריאות של עצמו (משלב מוקדם ובריא יותר או מחלק בריא בגוף), והשתלות אלוגנאיות בהן משתילים לחולה איבר מאדם בריא.
השתלות איברים נחשבות להליכים נדירים ויקרים יחסית, וחלקן לא מכוסות בסל הבריאות הרגיל ויש צורך לרכוש ביטוח בריאות פרטי עם סעיף השתלות, למקרה שתזדקקו להן. כעת, נכיר מעט יותר את ההיסטוריה של השתלות האיברים.
 

ההתחלה – ניסויים חלוציים עם הצלחה מוגבלת

הקונספט של השתלות איברים נהגה עוד במאה ה-19 לראשונה על ידי ג'ון הנטר הסקוטי, שביצע ניסויים ראשוניים (ולא מוצלחים מדי) בבעלי חיים. האיבר הראשון שהושתל בהצלחה בבני אדם היה קרנית העין, עוד בתחילת המאה ה-20. האיבר החיוני הראשון שהושתל, ללא הצלחה, בבני אדם, היה כליה. ניסויים ראשוניים אלה בתחילת שנות ה-50, היוו את הקרקע עליה צמחה פריצת הדרך המשמעותית הראשונה בתחום.
 

פריצת הדרך – השתלות האיברים המוצלחות הראשונות

האיבר הראשון שהושתל בהצלחה מאדם לאדם היה כליה, כשרופא בשם ד"ר מורי, בעיר בוסטון שבארה"ב, ביצע השתלה של כליה באדם עם מחלת כליה סופנית. הכליה נלקחה מאחיו התאום של המטופל – מה שתרם להבנה אודות הצורך בהתאמה גנטית בכדי לבצע השתלה מוצלחת. המטופל המושתל שרד 8 שנים לאחר ההשתלה – מה שהפך אותה להשתלה המוצלחת הראשונה בהיסטוריה, עליה קיבל ד"ר מורי פרס נובל בשנת 1990.
בשנות ה-60 המנגנון של השתלת איבר מוצלחת הובן בצורה עמוקה יותר, והחלו לתת טיפולי נוגדי מערכת חיסון עם ההשתלות – מה שהעלה באופן משמעותי את הצלחתן.
בשנת 1967 בוצעה השתלת לב מוצלחת לראשונה, אך החולה נפטר כעבור 18 ימים בלבד.
 

קפיצה גדולה קדימה – איך הגענו למצב כיום?

הקפיצה הגדולה בתחום השתלות האיברים הגיעה בשנות ה-80 וה-90, כשהחלו לקבל אישור חברתי לעניין תרומת האיברים מחולים במוות מוחי. הדבר הגדיל באופן משמעותי את היצע האיברים הבריאים להשתלה, ואיפשר לראשונה השתלה של איברים חיוניים ויחידניים כמו כבד ולב. לאורך שנות ה-80 הושתלו בהצלחה לראשונה ריאות, כבד ולב. לאחר מכן, בשנות ה-90, הפכו ניתוחי ההשתלות והטיפולים הנלווים להם לנגישים יותר ושכיחים יותר, ובוצעו בהצלחה באופן שגרתי בארה"ב תחילה ולאחר מכן ביתר העולם המערבי ובישראל בפרט.
 

מבט לעתיד – השתלות כטיפול רגיל ונגיש

העתיד של השתלות האיברים הוא אולי המעניין ביותר מבין כל תחומי הרפואה המודרנית. כיום, ישנם ניסויים בשלבים מתקדמים מאוד של גידול איברים מתאי רקמה. דבר זה יאפשר לרופאי העתיד להתאים לחולים איברים מבלי לתרום אותם מחולים אחרים, ועם התאמה גנטית מלאה לחולה המושתל. תהליכים אלה יהפכו את השתלות האיברים לא רק למוצלחות הרבה יותר – אלא גם לנגישות יותר. בהחלט יתכן שבעתיד, השתלה של איבר בריא תיחשב לניתוח שגרתי ומרפא ממחלות חשוכות מרפא כיום.
השתלות איברים הן הפרוצדורה הרפואית המורכבת והמרשימה ביותר שקיימת כיום – והן הולכות להפוך רק למוצלחות ומרשימות יותר.